הצהרת העקרונות של סרי נסיבה ועמי איילון

ההצהרה מלווה בעמימות רבה: בסעיף 2 נכתב כי שני חלקיה של מדינת פלסטין, הגדה המערבית ורצועת עזה "יהיו קשורים ביניהם" - כיצד יתבצע הקשר? האם באמצעות רצועה טריטוריאלית פלסטינית שתבתר את מדינת ישראל לשני חלקים? במודעות שפרסם נסיבה בעיתונות הפלסטינית מדובר על "קשר גיאוגרפי".

עוד היבט בהכרזה שאיננו מתקבל על הדעת הוא הקביעה ש"מדינת פלסטין תהיה מפורזת": על פי הצעותיהם של נסיבה ואיילון, המדינה הפלסטינית תהיה עצמאית ולא תהיה ביקורת ישראלית על מעברי הגבול. אם כך, מי יבטיח שהמדינה הפלסטינית לא תתחמש? ואם היא תקנה טנקים ותותחים ממדינה שלישית, שיועברו לשטחה דרך מעברי הגבול או נמל עזה, כיצד תוכל ישראל למנוע זאת, מלבד באמצעות הכרזת מלחמה שתתפרש כתוקפנות כלפי מדינה עצמאית? למרות שיש אנשים המנסים להונות את הציבור הישראלי כי המדינה הפלסטינית תהיה "מדינה מינוס", הרי על פי המשפט הבינלאומי אין דבר כזה "מדינה מינוס".

פרופ' שלמה אבינרי, במאמר ב"ידיעות אחרונות", תקף את הצעתם של נסיבה ואיילון להותיר את הר הבית ללא ריבונות. לדבריו, לא ניתן להותיר שטח ללא ריבונות היות שבכל מקרה מישהו יידרש לקבל את ההחלטות לגביו.

בכל מקרה, יש יתרון מסוים להצעה של "המפקד" על פני "מפת הדרכים" של ארה"ב, כיון שהוא אינו דוחה את הסוגיות החשובות (ירושלים, השיבה) לסוף אלא מכריז מן ההתחלה על העקרונות.