חילופי האוכלוסין בין ארמניה ואזרבייג'אן

שורשי הסכסוך נמצאים כבר בשלב שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בעת שארמניה ואזרבייג'אן העצמאיות לחמו זו בזו על השליטה בקרבאך. הלחימה הסתיימה ב1920, לאחר שאזרבייג'אן וארמניה איבדו את עצמאותן ונכללו בבריה"מ והצבא האדום אכף את מרותו על הקווקז.
נגורנו קרבאך הוא חבל, שרוב תושביו ארמנים, הנמצא בתוך תחומה של רפובליקת אזרבייג'אן (ראה/י מפה), וקיבל מעמד של חבל עצמאי. הסכסוך התעורר מחדש בשנות הגלסנוסט, כאשר עלתה הדרישה בנגורנו קרבאך להשתחרר משלטון אזרבייג'אן ולהיכלל בארמניה. בפברואר 1988 אסיפת האזרחים של נגורנו קרבאך החליטה לבקש כי החבל ייכלל בתחומה של ארמניה. אזרבייג'אן הגיבה בביטול מעמדו האוטונומי של החבל.
בתגובה החלו הפגנות ענק בירוואן, בירת ארמניה, בתמיכה באיחוד החבל עם ארמניה, וכמו כן התחוללו מעשי טבח בארמנים המתגוררים באזרבייג'אן. מצב זה הוביל להגירה מואצת של אזרים שחיו בארמניה וארמנים מאזרבייג'אן, במיוחד בפברואר 1988 ובינואר 1990.
הלחימה התגברה עם התמוטטות בריה"מ. במלחמה שפרצה ידם של הארמנים הייתה על העליונה למרות שהם התמודדו עם אזרבייג'אן, מדינה גדולה יותר בשטחה ובאוכלוסייתה (כשמונה מיליון תושבי אזרבייג'אן מול כשלושה מיליון תושבי ארמניה). מומחים מייחסים זאת לעובדה שלארמנים היה ניסיון צבאי כתוצאה משירות בצבא האדום, בשונה מהאזרים, שמעטים מהם בחרו בעבר בקריירה צבאית.
המלחמה הסתיימה כאשר הכוחות של נגורנו קרבאך (שהוכרזה כרפובליקה עצמאית, אך רק ארמניה מכירה בה) שולטים בקרבאך וגם בכמה אזורים סביבו. סה"כ 20% משטחי אזרבייג'אן מוחזקים בידי ארמניה. כשנחתמה הפסקת האש בשנת 1994 נמנו כ 25,000-10,000 הרוגים.
בשל הסכסוך, נאלצו לעזוב את בתיהם כל 185,000 האזרים שחיו בארמניה ו 47,000 האזרים שחיו בנגורנו קרבאך.
מתוך כלל הפליטים בסכסוך 500,000 עברו בין אזרבייג'אן לארמניה, ו 600,000 פליטים שעברו ממקומם בתוך אזרבייג'אן.
מתוך כ 345,000 ארמנים שחיו באזרבייג'אן, 280,000 חיים כעת בארמניה ובקרבאך, ו 45,000 ברוסיה (ישנה מחלוקת לגבי הנתונים, ומדובר בהערכות). סך הכל יש כ 750,000 פליטים אזרביג'אנים.
עובדה מעניינת: רבים מהפליטים האזרביג'אנים חיים עדיין במחנות פליטים בתנאים קשים, וממתינים לשיבתם לבתיהם. לעומת זאת, כל הפליטים הארמנים נקלטו, בארמניה ובמקומות שונים, ואיש מהם איננו חי במחנה פליטים. הפליטים נקלטו בארמניה למרות המצוקות הקשות, שנבעו גם מרעידת האדמה שהיכתה במדינה זו בשנת 1988. חילופי האוכלוסין בסכסוך זה נבעו מתוך מציאות של סכסוך בין שני עמים, שבעטיה קבוצת מיעוט של אחד מהם איננה יכולה לחיות תחת מרות האחר (סיטואציה שהייתה פיתוי למעשי טבח, כמו הפוגרומים שנערכו נגד הארמנים בסומגאיט ב 1988 ובבאקו ב 1990).
הסכסוך גרם להשלכות שליליות על שתי המדינות המעורבות:
כמיליון ארמנים היגרו מארמניה בשל המצור שהוטל על מדינה זו והקריסה של כלכלתה. אוכלוסייתה של אזרבייג'אן גם היא הצטמצמה בכמיליון איש מאז 1989.
בשונה ממקרים אחרים שנבחנו כאן, כמו מקרה חבל הסודטים, הסכסוך בנגורנו קרבאך טרם הסתיים. אולם, שני הצדדים מבינים שהחזרת כל הפליטים למקום מגוריהם המקורי לפני פרוץ העימות איננה מעשית.

לקריאה נוספת: