הרס העתיקות בהר-הבית - בכיה לדורות

לפני עשרים שנה, כשסיימתי את התואר הראשון בארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, הצטרפתי למשלחת הארכיאולוגית שחפרה בעיר-דויד בראשותו של פרופ' יגאל שילה ז"ל. ביחד עם חברי חפרנו שטח ניכר במדרון המזרחי של עיר-דוד. חשפנו בחפירותינו שרידי בנייה ובהם חדרים שלמים, מן העיר הקדומה ביותר שהייתה כאן באלף השלישי לפני-הספירה וקטע מרשים מחומת העיר ושרידי מבנים שנבנו כאן באלף השני לפני-הספירה. השרידים הללו השתייכו אל העיר שהייתה כבר בפרק זמן קדום זה עיר מרכזית וחשובה ששמה מוזכר בכתובים ממצרים העתיקה.
אלף שנים לפני שכבש דויד המלך את ירושלים, היתה היא כבר עיר מוקפת חומה; אלפיים שנים קודם לכן היתה כבר מיושבת. ניתן להניח בפשטות כי כאשר הגיע דויד לירושלים מצא אותה מאוכלסת בצפיפות.

* * *

חפרנו בתנאים קשים ובחום כבד במהלך קיצים ארוכים זכורים לטוב. חדורים בחדוות הגילוי ואפופים בקסמי צפונות העבר, הטבענו את חותמנו הצנוע על הארכיאולוגיה של ירושלים. במעלה המדרון המזרחי של עיר-דויד נחשף בחפירתנו מבנה האבן המדורג שאותו מייחסים ל"מילוא" המפורסם, הנזכר במקרא כמבנה מרכזי ביותר שהמלכים השונים, החל מימי דויד המלך ועד ימי חזקיהו, חוזרים ובונים ומחזקים אותו. מבנה זה נשא מעליו את המצודה היבוסית, היא מצודת ציון.
דויד המלך עצמו נודע ביכולתו כלוחם, כובש ומדינאי, אך לא ביכולתו כבנאי. חירם מלך צור, בן-בריתו הפיניקי, בנה עבורו את ארמונו החדש בירושלים בירתו החדשה. נראים הדברים ששרידי הארמון עדיין מחכים לחשיפתם בחלקה הצפוני של גבעת עיר-דוד.
צעד מכריע בהיסטוריה היישובית של ירושלים יש לזקוף לזכות דויד המלך, אשר הורה לשלמה בנו לבנות את בית-המקדש בגורן ארונה שעל הר-המוריה. ואכן, במשך עשרים שנה בנה כאן שלמה המלך שלושה מפעלי בנייה מרכזיים: את בית-המקדש, את בית-המלך (המרכז הממלכתי החדש) ואת חומת ירושלים. חומה זו היא ככל הנראה החומה שנתגלתה לראשונה בשנת 1867 על-ידי צ'ארלס וורן, בחפירות תת-קרקעיות שערך בשטח העופל שבדרום הר-הבית. קטע זה של החומה, החולש אסטרטגית על תוואי מרכזי של הקידרון, יחד עם מגדלים בנויים מאבני גזית ענקיות, בית-שער ובניין מחסנים ממלכתי - נחשפו בחפירות שנערכו על-ידי פרופ' בנימין מזר ז"ל ב-1976/7 ובחפירה שערכנו יחד, פרופ' מזר ואנוכי, ב-1986/7. החומה והמבנים שהשתמרו לגובה של כ-6 מ', ועל רצפותיהם קנקני חרס גדולים שלמים (!) הינם שרידי הבנייה הממלכתית היחידים מימי הבית הראשון שנחשפו על הר-הבית.
השרידים החשובים הללו נמצאים כיום בתוך הגן הארכיאולוגי של העופל כשהם מוזנחים ונתונים לעזובה והרס, בעוד שרידי הרחובות ההרודיאניים (מן המאה הראשונה לספירה) ושרידי הארמון האומאי (מן המאה השמינית לספירה) מוצגים שם בהשקעה של מיליוני דולרים.
השתמרותם המצוינת של המבנים מימי בית-ראשון בעופל שבדרום הר-הבית מעוררת פליאה. במיוחד מפליא הדבר, אם מביאים בחשבון את פעולות הבנייה המסיביות שהתרחשו כאן במהלך מאות השנים ואת מבנה הסלע היורד כאן בתלילות רבה מזרחה אל הקידרון. יתר על כן, ההשתמרות המצוינת מתייחסת לא רק אל המבנים עצמם, כי אם גם אל הממצאים שבתוכם.
שנים-עשר קנקני אגירה בגובה 1.20 מ', שהם כלי החרס הגדולים ביותר שנתגלו עד כה מימי הבית-הראשון בירושלים ועוד עשרות קנקנים קטנים יותר, נתגלו שלמים על גבי רצפות המבנים. על גבי אחד מקנקני האגירה הגדולים נמצאה כתובת חרותה בכתב עברי אופייני לסוף ימי הבית-הראשון (המאות שביעית-שישית לפנה"ס). על סמך הכתובת מסתבר שתכולת הקנקנים, של יין או שמן, נועדה לשימושו של אחד משרי הממלכה: "שר האו… ", (אולי שר האופים) שכינויו המלא לא השתמר.
הממצאים מימי הבית-הראשון שנחשפו בעופל שבדרום הר-הבית, מצביעים יותר מכל על העוצמה הגלומה במתחם הר-הבית עצמו, המשתרע על 144 דונמים. החומות הגבוהות של המתחם משמרות היסטוריה בת שלושת אלפים שנים ואת שרידי המבנים העתיקים שנבנו וחרבו בתוך המתחם, ובהם שרידי בית-המקדש הראשון ובית-המקדש השני. לאורך מרבית התקופות היתה למתחם הר-הבית משמעות היסטורית מרכזית. בחפירות הארכיאולוגיות שניהל פרופ' ב. מזר למרגלות חומות הר-הבית ניתנת הדוגמה הטובה ביותר לכך בייצוג הרב-תקופתי של המבנים המונומנטליים שנחשפו בחפירות ומתייחסים בעיקרם לתקופות: הבית-הראשון, ההלניסטית, ההרודיאנית, הרומית, הביזנטית, האומאית, הפאטימית, הצלבנית, האיובית והממלוכית.
המקורות ההיסטוריים כדוגמת אלו הגלומים במקרא, או תיאוריו של יוסף בן מתתיהו, כהן יליד ירושלים המתאר את בית-המקדש השני כפי שראה אותו במו עיניו - אינם מאפשרים להטיל ספק בעצם קיומם של בית-המקדש הראשון והשני במקום זה שעל הר-המוריה. ישנם פרטים רבים שאינם נהירים לחלוטין, כדוגמת השאלה מה עמד ממש על פסגת ההר, המזבח או קודש הקודשים? סוג קושיות זה אין בו כדי לערער על העובדות בעיקרן. שרידי מבנים וממצאים מתוארכים היטב, שנחשפו בחפירות הארכיאולוגיות שלמרגלות חומות הר-הבית, מאמתים את המקורות ההיסטוריים ומוסיפים עליהם מידע עשיר ורב-ערך.

* * *

המתבונן מבחוץ על הכותל המזרחי של מתחם הר-הבית יכול לזהות מספר סגנונות בנייה: קצהו הדרומי של הכותל בנוי בסגנון הרודיאני. קטע זה של הכותל ניגש אל קטע אחר שלו הבנוי בסגנון הלניסטי, וככל הנראה יש לשייכו למתחם החשמונאי של הר-הבית (מאה שניה לפנה"ס). הקטע החשמונאי של הכותל ניגש אל קטע אחר שלו הבנוי בסגנון שונה, המיוחס לחומת המתחם הקדום של הר-הבית מראשית ימי הבית-השני (המאה השישית לפנה"ס). מתחם זה ככל הנראה יורש את המתחם מימי הבית-הראשון המתואר על ידי הנביא יחזקאל (יחזקאל מ"ב 20).
מצוי בידינו מידע רב המתייחס להיסטוריה הקדומה של מתחם הר-הבית ולקיומם של בית-המקדש הראשון ובית-המקדש השני, גם ללא חפירות ארכיאולוגיות בתוך המתחם עצמו. יחד עם זאת, גדול ורב המרחק בין מצב שבו לא מתאפשרות חפירות ארכיאולוגיות בתוך מתחם הר-הבית מסיבות של קדושה ושמירה על הסטטוס-קוו, לבין המצב שבו מתאפשרות עבודות השמדה מסיביות ושיטתיות של העתיקות בתחומו והתרת בנייתם של מסגדים חדשים בשטחו. אף על פי כן, לא ניתן להשמיד לחלוטין את השרידים המעידים על ההיסטוריה היהודית העתיקה של הר-הבית, שכן כדי לעשות זאת צריך לחצוב את ההר עד לשדו.
החל משנת 1996 אנו עדים להרס ונדאלי ומסיבי של העתיקות בהר-הבית, המתבצע על-ידי שלטונות הוואקף בשיתוף עם התנועה האיסלאמית הישראלית. מבנים תת-קרקעיים מימי הבית-השני בדרומו של הר-הבית הוסבו למסגדים חדשים: מעבר שער חולדה המערבי ובו שרידי בנייה הרודיאניים מהיפים והמיוחדים ביותר, הוסב למסגד חדש המשתרע על דונם שלם. מעבר שער חולדה המזרחי והאולם הגדול של אורוות שלמה, שניהם מבנים שנבנו כחלק בלתי נפרד ממתחם הר-הבית ההרודיאני, הוסבו יחד למסגד הגדול ביותר בארץ, המשתרע על כ-5 דונמים ומסוגל להכיל כ-10,000 מתפללים. המילויים העתיקים סולקו מתוכם, נעשו בהם שינויים פנימיים - וכל זאת ללא פיקוח ארכיאולוגי וללא תיעוד.
בנובמבר 1999, במחטף בזק שנמשך שלושה ימים ושלושה לילות, חפרו טרקטורים בור בשטח של 2,000 ממ"ר ובעומק של 12 מ'. 12,000 טון אדמה עשירה בממצאים ארכיאולוגיים פונו מהר-הבית על ידי מאות משאיות, אל המזבלה של ירושלים בעזריה ולאתרים נוספים. מאז ועד היום רוצפו למעלה מ-6,000 מ"ר משטח הר-הבית במשטחי ריצוף חדשים, תוך הנחת תשתיות בעומק של 1 מ' וגרימת נזק בלתי-הפיך לרבדים עתיקים וראשי קירות קדומים.
אלפי טון אדמה ואבנים המשיכו להתפנות מן ההר ללא כל פיקוח ארכיאולוגי. בחודש מרץ 2001 הרסו טרקטורים מבנה קשתות עתיק סמוך לכותל המזרחי של הר-הבית. אבנים עתיקות מן המבנה ומכל שטח הבינוי והריצוף, נוסרו על ידי מסור-אבן ענק (4 מ' אורכו) המצוי בהר-הבית, והוכנו מהן לוחות חדשים לריצוף ולבינוי. מסור זה ממשיך לנסר על הר-הבית בימים אלו ממש.
בינואר 2000 הוקם וועד ציבורי התנדבותי שנרתם לזעוק את זעקת השבר של עתיקות הר-הבית. ביוני 2000 פרסם הוועד עצומה ציבורית עליה חתמו 82 חברי כנסת ממרבית סיעות הבית וכ-70 אנשי רוח ואקדמיה, אנשי ביטחון וארכיאולוגים. לאור מדיניות הממשלה והימנעותה מפעולה להפסקת עבודות הבנייה הדורשות חפירה והרס העתיקות בהר-הבית, הגיש הוועד בחודש אפריל 2001 עתירה לבג"ץ, לה היו שותפים באופן אישי גם טדי קולק, עמוס עוז, פרופ' אבי רביצקי, יצחק חופי, צבי זמיר, שלמה להט (צ'יץ), דן שומרון ורבים אחרים, בדרישה להפסקה מיידית של העבודות הבלתי-חוקיות בהר הבית. שופטי בג"צ היפנו את הוועד אל הממשלה והעומד בראשה על-מנת שיפעלו לממש את שמירת העתיקות במקום חשוב זה. כידוע לכל, גם כיום אין כל פיקוח ארכיאולוגי על הר-הבית. הרס העתיקות נמשך באין מפריע. יהודים אינם רשאים לעלות להר-הבית והתקשורת מנועה מלעלות להר ולדווח על ההרס המתרחש בו. התנועה האיסלאמית הישראלית והוואקף מממשים בהתמדה את תוכניתם לבנות את הר-הבית כמסגד אחד ענק, תוך הרס והשמדה של כל שייכות היסטורית יהודית. אם לא נעצור בעדם עכשיו נחזה בתוך זמן לא רב במימושה המלא של תוכניתם. ללא חזרה ובאין להשיב - תיוותר לנו רק הבכייה לדורות.