הערבים יכולים להאשים רק את עצמם

אסור לנו לשגות באשליות באשר למאבקנו נגד אוסאמה בן-לאדן, כת תומכיו והטרוריסטים שנתקבצו סביבו. למרות שליטתנו בנתיבי הים והשמים של אותו עולם ערבי-מוסלמי, נראה כי לבן-לאדן השפעה ברחובותיה של ציוויליזציה נידחת זו, הרואה בו נוקם על הגורל העלוב והאכזר שהיה מנת-חלקה בשנים האחרונות.
מלחמה קשה ניטשה בין הרודנים של ארצות ערב לבין האיש ברחוב; המשטרים באלג'יר, בתוניס ובמצרים ניצחו, אך המורדים נמלטו ונשבעו לחזור ככובשים מנצחים, לאחר שהשושלות והעריצים יודחו. בן-לאדן העשיר, המפורסם, החופשי והצעיר, מתגרה בשליטים של עולם מערבי מחריש ומפוחד, בעלבונות מכל הסוגים. הוא ותומכיו אינם יכולים להפיל את המשטרים של השליטים הערביים, ולכן הם מפנים את עלבונותיהם כלפינו.
חִשבו על שלושת האנשים אשר התגרו בנו בסרט הווידאו שהוקרן בערוץ הכבלים של הטלוויזיה של קאטאר, אל-ג'אזירה (דצמבר 2001). בסרטון זה בן-לאדן מוקף בשני סגנים: המבוגר יותר, כבן חמישים, הוא רופא מצרי, ד"ר אימאן אל-זואהירי, אויב מושבע למשטרו של חוסני מובארק. לפני עשרים שנה נלכד ברשת בעקבות ההתנקשות בחייו של אנואר סאדאת. הוא עוּנה ונכלא למשך שלוש שנים. אחר כך נמלט לפקיסטן, עבר לסודאן ולאפגניסטן, ובחר בחיי טרור; הצעיר יותר, דוברו של בן-לאדן, הוא איש-דת כווייתי פעיל ושמו סלימן אבו-ראיד, המגיע מנסיכות אשר נהנית מהגנה אמריקנית כאילו היתה אחת ממדינות ארה"ב. אבו-ראיד היה עובד מדינה בכוויית, אימאם של מסגד הנתמך על-ידי הממשלה ומורה ללימודי האיסלם. מכריו מספרים עליו שהפך קנאי בהשקפותיו לגבי תפקידו של האיסלם בחיי המדינה והחברה.

* * *

רוח רעה של כישלון חברתי כלכלי העוטה שנאה משתלחת, נושבת בארצות ערב. השליטים חיסלו מורדים אין-ספור והמוני העם שקעו בהכנעה אל תוך שתיקה ממארת, תוך תפילה וציפייה למותם של השליטים. הם חלמו על הנוקם וחבר מרעיו חסרי הרחמים, אשר יעשו למענם את אשר נבצר מהם לעשות בעצמם.
אין פלא, אפוא, שכתבים מארצות ערב מספרים על גברים ונשים אמידים, חלקם בעלי חינוך של שנים רבות באוניברסיטאות אמריקאיות, החוגגים את מעשהו של מוחמד עטא וחוטפי המטוסים שלו. פולחן השודדים המתגרים בבעלי העוצמה, יש בו תמיד פיתוי לחברוֹת הרוסות. בן-לאדן וזואהירי, אבו-ראיד ועטא לא נפלו מן השמים. הם בניו הזועמים של דור ערבי שנכשל. הם היורשים הישירים של שני דורות של ערבים אשר ראו את כל חלומותיהם הנשגבים אודות אל נהדה (עידן הנאורות והלאומיות החילונית), עולים בתוהו וגורמים עריצות וסבל. האבות החילוניים הולידו את הגזע המוזר של לוחמים קדושים.
שנאה חונקת מפרידה בין השליטים לבין הנשלטים בארצות ערב. הראשונים הם בעלי- הארץ, ניצבים חוצץ כנגד העולם, שלטונם משתרע לכל מלוא העין. צאצאיהם עומדים הכן לדרוש את כל טוב הארץ. שוו בנפשכם את האופן שבו מבינים הערבים את שליטתם של בני העריצים של סוריה, מצרים ועיראק בחיים הציבוריים; הם הוּלכו שולל. לנגד עיניהם ממש הפכו הרפובליקות למוֹנרכיות לכל דבר, פרט לשמָן. הם חשים כי בארצות-האל רחבות הידיים, רק עליהם נגזר שלא לקבל חלק במורשת הדמוקרטית של ימינו. השליטים אינם יכולים למסור לידינו את האנשים הקודרים והזועמים, והם אף יודעים זאת היטב, בפיקחותם. מנהיגי ערב ביקשו מסתור בחסות החשכה, כאשר התפרצה אמריקה ותבעה מהם לבחור בין עולמם של הטרוריסטים לבין עולמנו.
אנחנו היינו אך "טיילים" במאבק הדורות הפוליטי בעולם הערבי. לאמריקה ולאמריקאים קשה להשלים עם כעסים בלתי-מובָנים של עולם רחוק ובלתי-חדיר. לאמיתו של דבר עטא הִכה בָּנו משום שנבצר ממנו להפיל את עולמו של מובארכ, משום שלארצו הצפופה והעמוסה של הדיקטטור המצרי יש מעט מאוד להציע לצעירים המצרים, מלבד הסם הקבוע של אנטי-אמריקניות ואנטי-ציונות. ההתקפה על מרכז הסחר העולמי היתה "טקס הקבלה" של עטא.
באותה רוח, אין בן-לאדן ואבו-ראיד יכולים להיפטר ממשטר השושלות של נסיכויות המפרץ (אילו עשו זאת היו מחליפים את המשטר בשלטון אכזר של טרור, שהיה גורם ל'יאפים' של ג'דה, הלוחשים במתק שפתיים על אוזניהם של עיתונאים זרים אודות בן-לאדן, להתגעגע לימיו של אל-סעוד). וכך נקרים הנוקמים על דרכנו. אנחנו מטילים צל חיוור על עולמם; צל מרוכך בתיווך השליטים השנואים. הם הִכו את הצל, אולם המשטר השולט בארצותיהם הוא המזין את צדקנותם, בצד תחושת ההסכמה והאישור שהם רואים בעיניהם של פשוטי-העם, גברים ונשים, הקוראים להם להמשיך.
המערכה הצבאית נגד בן-לאדן נמשכת, ולבטח תסתיים בניצחונה של ארה"ב. אך הישועה מן המצב הפוליטי של הערבים וגמילת העולם הערבי מהרגליו ופיתוייו ההרסניים, אלה עניינים לטיפולם של הערבים עצמם.

אפלה וחורף ארוך יורדים על הערבים. דבר אינו צומח בתווך, בין משטרי רודנות לבין האוכלוסיות הנתונות להזנחה מתמדת ולשִׂנאות הממאירות ביותר. משהו אינו כשורה בְּעולם ערבי הצר על השגרירויות האמריקאיות לבקש אשרות כניסה, ובו בזמן חוגג ושמח לאידה של ארה"ב בשעת צרה ואסון. משהו השתבש באופן נורא בעולם שבו צעירים חוגרים לגופם חומרי נפץ כדי להיקרא "קדושים" ונוקמים. אין מערכה צבאית, באמצעות מעצמה זרה, היכולה להעניק לערבים המודרניים מוצא מן המבוי הסתום, העלוב והאכזר של ההיסטוריה שלהם.