הצעתו של משה פייגלין

החוברת מציגה אסטרטגיה מדינית שעיקריה הם:

סיפוח של שטחי יש"ע. הערבים שם יקבלו מעמד של תושב ללא זכות הצבעה לכנסת. פייגלין כנראה מודע לכך שהצעה מעין זו מייד תביא לטענה שהדבר ייצור משטר הדומה למשטר האפרטהייד שהתקיים בדרום אפריקה. היהודים (שיצביעו לכנסת) ישלטו על הערבים (שלפי כל התחזיות הדמוגרפיות יהפכו לרוב) נעדרי הזכויות הפוליטיות. לכן הוא מביא כל מיני "דוגמאות" מוצאות מהקשרן של אנשים הנמצאים במעמד של תושב ללא זכות הצבעה. למשל, מהגרים לארה"ב המחזיקים ברשותם "גרין קארד". מה שהכותב בוחר לשכוח זה שמחזיקי גרין קארד בארה"ב נמצאים בדר"כ בתהליך של התאזרחות במדינה, וכאשר הם מסיימים אותו בהצלחה הם הופכים לאזרחי ארה"ב שווים לכל דבר ועניין. כמובן, זה איננו דומה למצב הערבים על פי הצעות פייגלין, שלעולם לא יוכלו להפוך לאזרחים. כותב שורות אלו זוכר כי עוד בשנת 92 שמע הרצאה של רחבעם זאבי ז"ל שבה הבהיר מדוע הוא מתנגד לסוג זה של פתרונות (המותיר את ערביי הארץ תחת שלטון ישראלי): "אפרטהייד יש רק בדרום אפריקה. וגם שם יורדים מזה עכשיו. אז מה, כשכולם יורדים מזה אנחנו נתחיל עם השיטה הזו?"

ביחס לטרנספר, פייגלין כותב כי הוא "צודק, וכפי הנראה ההיסטוריה עוד תאלצנו להגשימו". אם בסוף יהיה טרנספר, למה להלאות את הקורא בפרטי תוכנית מדינית אחרת?

כרגיל אצל פייגלין והחבורה המקיפה אותו, לערבים אין רצון משל עצמם, אין שאיפות לאומיות משל עצמם (אלא רק "תגובות" ל"חולשת" היהודים). "אין לערבים מוטיבציה לאומית חיובית". דעותיו של פייגלין לגבי הערבים מתאימות למושל מחוז קולוניאליסטי הכותב על ה"ילידים המפגרים": "לא כאן המקום להעמיק בטבעה של התרבות האסלאמית, אולם הקורא מוזמן לנסות ולאתר ולו המצאה טכנולוגית אחת, יצירה מוסיקלית ראויה לשמה, או כל תרומה גשמית או רוחנית אחרת שתרמה תרבות זו לעולם" (פייגלין מגלה בקיאות בעולם המוסיקה הערבית). "הערבי אינו בן המדבר אלא אביו מולידו" (פייגלין ממציא מחדש את המפה האקלימית של המזרח התיכון).

באתר האינטרנט של "מנהיגות יהודית" ניתן למצוא עוד מאמרים רבים, של אותו כותב וכותבים אחרים הקרובים לדעותיו, המשרטטים תמונה דומה לרעיונותיו של פייגלין. היתרון שלהם הוא שהם גם לא צריכים להתאמץ לחשוב יותר מדי. מה שמוצא חן בעיניהם מוכרז מייד כ"תואם את המוסר היהודי", ומה שלא מוצא חן בעיניהם הוא "התכחשות לערכי הנצח של עם ישראל". כמובן שמתוך עשרות אלפי הספרים בעולם היהדות, אפשר למצוא הצדקה או הפרכה לכל רעיון מדיני או חברתי מודרני, שכן המדינה המודרנית והמבנים החברתיים המודרניים (מדינת רווחה, תקשורת המונים, דמוקרטיה מודרנית,) לא היו קיימים בזמן בו נכתבה רוב ספרות ההלכה, וההלכה לא מתייחסת לנושאים אלו.