מפת הדרכים של בוש

מפת הדרכים כוללת את כל הטעויות המתודיות והמעשיות של הסכם אוסלו, אבל מנסחיה למדו כמה טעויות חדשות:

בינאום:
הראשונה והעיקרית שבהן היא בינאום הסכסוך, והוצאת חופש הפעולה מידיה של ישראל. הנה כמה מסמכויותיו ותפקידיו: הקוורטט הוא הוא המכנס את הועידות הבינלאומיות (תוך "התייעצות" עם הצדדים בלבד). בבסיס מפת הדרכים עומדות הועידות הבינלאומיות, ואם כך הן תיכפינה על ישראל בעל כורחה.
הקוורטט הוא שיחליט "על בסיס החלטה משותפת, באם בשלו התנאים להתקדמות, בהתחשב בביצוע ע"י כל הצדדים". כלומר, שיפוט זר יקבע את המעבר אל שלב המדינה הפלסטינית. כך ניהול הסכסוך יישמט מידיה של ישראל, והתקדמות לא תהיה תלויה בשיפוט ישראלי בדבר הפסקת הטרור, הפסקת ההסתה וכדומה.

הדדיות:
הקוורטט יפקח, שכל צד "יבצע את המוטל עליו במקביל". דבר זה סותר את דברי שרון, על פיהם כל ביצוע ע"י ישראל יבוא רק לאחר שהצד הפלסטיני יקיים במלואו את המוטל עליו.
התנחלויות: על פי מפת הדרכים "ממשלת ישראל תפרק מייד את כל המובלעות שהוקמו מאז מרץ 2001" - כלומר, פירוק המאחזים וההקפאה הנזכרת להלן אינם מותנים בהפסקת הטרור, אלא יבוצעו, כאמור, "במקביל".
"ממשלת ישראל מקפיאה כל פעילות התנחלותית (כולל צמיחה טבעית של היישובים)".
לקראת הקמת המדינה בעלת הגבולות הזמניים נדרשת "השגת מידה מירבית של רצף גיאוגרפי, כולל צעדים נוספים בנושא ההתנחלויות" (הכוונה שקופה: עקירת היישובים המפריעים "להמשכיות הטריטוריאלית", כלומר - יישובי ההר). כל זאת "לקראת" המדינה הזמנית, כלומר עד סוף 2003.
הדיון על גורל יתר ההתנחלויות יהיה לקראת המדינה הפלסטינית בעלת גבולות הקבע, כלומר עד סוף 2005.
בינתיים "ממשלת ישראל לא תנקוט פעולות החותרות תחת אמון... או הקלה או סיוע של בנייה ישראלית."
הדברים אינם תיאורטיים, כפי שכתב העיתונאי דוד בדין בעיתון "בשבע": כאשר שאלתי את דובר שגרירות ארה"ב האם שיפוץ בית כנסת "החורבה" שברובע היהודי ייחשב... כבנייה בלתי חוקית... התשובה שנתקבלה בשם שגריר ארה"ב בישראל, דניאל קרצר, הייתה שאכן כל פעילות בנייה בעיר העתיקה בירושלים תיחשב "בנייה בלתי חוקית" עפ"י תפיסת מדיניות החוץ של ארה"ב".

בטחון:
מפת הדרכים עוסקת ב"החזרת תוכנית התיאום הבטחוני תוך שיתוף פעולה עם מועצת פיקוח חיצונית שתכלול את ארה"ב, מצרים וירדן". חמורה במיוחד הכוונה להפוך את מצרים וירדן לפוסקות בענייני הבטחון.

היוזמה הסעודית:
"הסדר זה יתחשב במיוחד בחשיבות הנמשכת של היוזמה הסעודית שנתקבלה בפסגה הערבית בביירות". כידוע, היוזמה הסעודית מדגישה נסיגה מלאה עד לגבולות 1967.

הכשל המרכזי שהיה טבוע בהסכם אוסלו, היה הכנסת שינוי אסטרטגי בשטח, לפני שנפתרות נקודות המחלוקת העיקריות בין ישראל לפלסטינים, שהן הגבולות, הפליטים, ירושלים, ההתנחלויות וסוגיית הריבונות. דבר זה אפשר לאש"ף להשתמש באמצעים שניתנו לו - כוחות צבאיים ומיליציוניים, עשרות אלפי רובים, שליטה בערים - כדי לנסות ולכפות על ישראל בכוח הזרוע ויתורים, לאחר שהמו"מ נכשל.
"מפת הדרכים" הולכת באותו נתיב קטסטרופלי שבו הלך תהליך אוסלו.
ראשית: נותנים לפלסטינים לבנות או לשקם כוח צבאי גדול, תוך תקווה מופרכת שברגע שתהיה התקדמות בתהליך ייפתרו כבמטה קסם כל הסוגיות הסבוכות של ירושלים, הפליטים וכו'.
למעשה, מפת הדרכים מסוכנת יותר מהסכמי אוסלו, היות שהסכמי אוסלו דחו את סוגיית הריבונות (במסגרתה הקמת המדינה הפלסטינית) לסוף התהליך, לאחר סיום המו"מ על כל הסוגיות החשובות, אולם מפת הדרכים קובעת הקמת מדינה פלסטינית בשלב ראשוני של הביצוע, לפני שיהיה דיון בסוגיות המהותיות, שעליהן כשל המו"מ בקמפ-דיוויד ובטאבה.
גם לשיטתם של אלו הסבורים שאבו-מאזן מסוגל להביא לפיוס בין העמים מוטב יהיה לפתוח איתו מייד במו"מ על כל הסוגיות שבעטיין כשל המו"מ הישראלי פלסטיני בקמפ-דיוויד וכך נוכל להווכח: האם הפלסטינים מוכנים לויתור על יישום (שאיננו סימלי) של זכות השיבה לישראל או לא? האם ניתן יהיה להגיע להסדר בעניין ירושלים ? וכן הלאה.