לקראת אסטרטגיה ישראלית בעידן  מזרח תיכון גרעיני

שריאל בירנבוים
מולדת - מרכז מידע

 לאחרונה אנו עדים להתקדמות משמעותית בתוכניות החימוש של איראן, עם שיגור טילי ה"שהאב 3" והדיווחים על התוכנית הגרעינית המפותחת שמחזיקה מדינה זו.

למרות הלחצים הבינלאומיים על איראן, אין לצפות שניתן יהיה למנוע לאורך זמן את חדירת היכולות הגרעיניות לאיראן. טכנולוגית הביקוע, כידוע, מקורה בשנות הארבעים. עד היום הצליחו המעצמות למנוע זליגת טכנולוגיות גרעיניות למדינות עולם שלישי , אך תמימות מופלגת היא להניח שמצב זה יימשך. העולם של שנות האלפיים מלא במומחי גרעין, יוצאי מדינות הגוש המזרחי לשעבר, המשכירים את יכולותיהם לכל המרבה במחיר. היום ישנם גם מומחי גרעין מדרום מזרח אסיה שיוכלו לסייע למדינות המזרח התיכון לבנות תוכניות גרעין שאפתניות.

לכן, חובה לעדכן את אסטרטגיה הישראלית כדי שתהיה מוכנה לשלב של מזרח תיכון שבו הנשק הגרעיני יהיה גם בידי אויביה של ישראל.  

ראשית, כדאי להעיר לגבי איראן: אין זה נכון שמדיניותה של איראן נעדרת רציונליות. למעשה, במקרים רבים מדיניותה של איראן משקפת את טובת המדינה מעל לכל, כאשר ההיבט האיסלאמי נשאר בתחום הרטוריקה בלבד. די אם נתבונן בקשר שבין איראן לרוסיה - המדכאת ביד ברזל את הטרור הצ'צ'ני , בעוד איראן מנצלת את תפקידה כיו"ר הועידה האיסלאמית להשתקת הקולות הצ'צ'ניים והאנטי רוסיים בעניין. מאלף עוד יותר הוא התפקיד שמילאה איראן בסיכסוך על חבל נגורנו-קרבאך. בסכסוך זה התייצבה איראן לצידם של הארמנים הנוצרים במלחמתם מול האזרביג'אנים (מוסלמים שיעים!). איראן אפילו שברה את המצור שהוטל על ארמניה ובכך סללה את הדרך לניצחון הארמני ולטרנספר של המוסלמים מקרבאך ומסביבתו. ומתי איראן תומכת בטרור אסלאמי ? רק במקרה של חזבאללה , ארגוני הטרור הפלסטינים וגרורותיהם – במילים אחרות: כאשר היא איננה משלמת מחיר על כך.

כאמור, שליטי איראן אינם חבורת סהרורים שיפעילו נשק גרעיני נגד ישראל שעתיים לאחר שהוא יינתן בידם. הם מנהיגים רציונליים, שהנשק הגרעיני ישמש בידיהם אמצעי ציני, קר ויעיל להפיכתה של איראן למעצמה אזורית. הכלי האפקטיבי ביותר בידי איראן להפקת יעדים ממשיים מהגרעין הוא מערכת בריתות. בעלת הברית הצפויה לאיראן היא המדינה הפלסטינית, שעל פי "מפת הדרכים" האמריקאית עלולה לקום בקרוב.

ישראלים רבים משלים את עצמם כי המדינה הפלסטינית העתידית תהיה "מדינה מינוס" – שתהיה מפורזת ולא תוכל לחתום על בריתות. דא עקא, שבמשפט הבינלאומי אין יצור ששמו "מדינה מינוס", כיון שלכל מדינה יש ריבונות, המרשה לה לנהל מדיניות עצמאית לחלוטין ולעשות כרצונה בטריטוריה שלה. ברגע שהמדינה הפלסטינית תוקם, לא יהיה בידי ישראל כל כלי לעצור אותה מלהתחמש כרצונה או לחתום על בריתות עם איראן או כל מדינה אחרת. 

לכן, המדינה הפלסטינית שתהיה קשורה בהסכם הגנה הדדית עם איראן תוכל להפעיל מול ישראל אמצעי לחץ של טרור, אך צה"ל לא יוכל להגיב ובודאי לא לפלוש לשטח המדינה הפלסטינית, היות שדבר זה יחייב את איראן הגרעינית לבוא לעזרת הפלסטינים המותקפים. איראן תרוויח ממצב זה את ביצור מעמדה כמעצמה בעלת תחום השפעה החופף את טווח הטילים שלה. כזכור, הנשיא בוש דיבר על ה"ציר" של איראן, עיראק וצפון קוריאה, שלדבריו מבוסס על "רשע" (מונח קשה להגדרה מבחינה לוגית, ואיננו תורם הרבה להבנת המערכת הבינלאומית). אולם, ברור שאיראן ועיראק, גם לפני הפלת צדאם, היו אויבות מרות שניהלו ביניהן את אחד הסכסוכים הארוכים בהיסטוריה – אחד המקרים הנדירים של סכסוכים מודרניים שאפשר למצוא את שורשיהם בימי הביניים, ולכן קשה לדבר על "ציר" אמיתי שהתקיים אי פעם ביניהם.

ברם, ה"ציר" האמיתי והמסוכן שעלול לקום במזרח התיכון החדש הוא ציר טהראן-ראמאללה . לציר זה לא נחוץ בסיס של אמונה פונדמנטליסטית , אלא זהות האינטרסים של מאבק השמדה נגד ישראל המשותף לאידיאולוגיה של אש"ף ושליטי איראן, וכמו כן העצמת כוחה של איראן המגורענת וביצור מעמדה כמעצמה המרכזית באזור – מן הסתם על חשבון מצרים העסוקה בבעיות פנים, תורכיה שפניה מופנות לאירופה, ועיראק המובסת .

מוטל על ישראל להתכונן ל"בוקר שאחרי" הימצאות הנשק הגרעיני בידי איראן (ואולי מדינות נוספות באזור). לעניות דעת הכותב, ניתן יהיה לבנות את האסטרטגיה הישראלית במקרה זה בצורה דומה לזו שהיתה בזמן המלחמה הקרה, שכונתה בידי חוקרי האסטרטגיה "השמדה הדדית מובטחת"

Mutual assured destruction (MAD).

כלומר, כיון שכל צד יודע שפריצת מלחמה גרעינית תביא להשמדה מוחלטת של שני הצדדים הלוחמים, הוא יימנע מפתיחה במלחמה. באופן אירוני, דווקא הנשק הגרעיני הביא בזמנו את העולם ליציבות , עד כדי כך שההיסטוריון הבריטי אריק הובסבאום כינה את תקופת המלחמה הקרה "תור הזהב של ימינו". גם איראן וישראל גרעיניות תוכלנה לשמור על הרתעה הדדית, בייחוד אם ישראל תשקוד על שמירת יכולת "המכה השנייה" , תוך פיתוח פלטפורמות ימיות מתאימות – הצוללות מסוג דולפין שיוצרו בגרמניה,  המסוגלות לשגר טילים בליסטיים בעלי ראש קרב גרעיני (ע"פ פרסומים זרים). 

גם במזרח התיכון הרתעה הדדית יכולה להפוך את המזרח התיכון למקום יציב , אך זאת בתנאי אחד: שהיא איננה נשענת על גורמים החותרים לערער את היציבות. ביחס לתנועה הלאומית הפלסטינית, הרי גם אם תוקם המדינה הפלסטינית ממערב לירדן יישארו מוקדי חיכוך רבים בינה לבין ישראל. בין מוקדי חיכוך אלו ניתן למנות את ירושלים, שבה השכונות היהודיות והערביות מעורבות אלו באלו, ערביי ישראל, ובעיקר הפליטים הנמקים במחנות ושואפים לשוב לבתים בהם גרו לפני תש"ח. כאמור, במקרה כזה התנועה הלאומית הפלסטינית (שהיא למעשה הוועד המקצועי של פליטי תש"ח) תוכל להמשיך בסכסוך כאשר ידי ישראל תהיינה כבולות מלהגיב בשל האיום האיראני.

המסקנה הברורה העולה מהאמור לעיל היא שהקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן תהווה סכנה קיומית לישראל בעידן של מזרח תיכון גרעיני, ויש למנוע בכל מחיר את הקמתה. את השאיפות הלאומיות הפלסטיניות יש לתעל לכיוון המדינה הפלסטינית שכבר קיימת במזרח הירדן, כפי שהציע השר בנימין אלון בתוכנית המדינית שפירסם לאחרונה (www.therightroadtopeace.com ) .

כאן המקום להזמין את מומחי האסטרטגיה התומכים בהקמת מדינה פלסטינית לבוא ולהסביר כיצד לשיטתם תוכל ישראל להתמודד עם מדינה פלסטינית אירדנטית המשתמשת בנשק הגרילה והטרור, כשהיא מגובה במטריה גרעינית איראנית, והאם לאור עובדות אלו הם עדיין סבורים שהקמת מדינה פלסטינית כדאית לישראל.