הקרבתה של ישראל - ניצחון לבן-לאדן

חשבתי כי לא ייתכן שמדיניותה של ארה"ב במזרח התיכון תוכל להיות גרועה יותר מכפי שהיתה בעת נשיאותו של קלינטון. טעיתי. בעיני העולם האיסלמי, הכרזתו של הנשיא בוש כי הוא תומך ביצירתה של מדינה פלשתינית כחלק מיוזמת שלום כולל במזרח התיכון, נראית כניצחון אסטרטגי אדיר לטרור. אינני רואה כל אפשרות לפירוש אחר. המסר הוא ברור לחלוטין: הַמשיכו באלימות, הַגבירו אותה, הַמשיכו להעלות את הסיכונים, הַכריחו את ארה"ב לשלם מחיר - ודרישותיכם תתמלאנה, בסופו של דבר.
מכירת החיסול של ישראל על-ידי ארה"ב מבחילה אותי. עיתויו של מעשה שכזה יהיה תמיד גרוע, אולם בעקבות המתקפה המוסלמית הדרמטית על ארה"ב - נראה כי היא נכנעת ללחץ. ומדוע נראה הדבר כך? משום שזו האמת.
אני יודע כי בימים אלה שומה עלינו להתלכד סביב המפקד העליון שלנו. אולם בוש עשה מעשה לא-מוסרי. מעשהו לא יקדם את מטרותיו. אין אנו עוסקים ביריבים מכובדים במזרח התיכון; אנו עוסקים ברוצחים, רמאים וגנבים. אין זה עימות בין צדדים שפויים, בעלי תלונות לגיטימיות זה כלפי זה. זהו עימות בין צדק לבין עוול, בין טוב לרע.
החלטתו של בוש תגרום להגברת שפיכות הדמים מעל ומעבר לכל דמיון. היא תגרום למעשי טרור נוספים בארה"ב, קטלניים עוד יותר מן המעשים להם היינו עדים ב- 11 בספטמבר 2001. החלטה זו גרועה עוד יותר מניהול משא ומתן עם טרוריסטים; זוהי כניעה ללא-תנאי להם. אין יותר כל חשיבות למה שעושה ארה"ב לבן-לאדן באפגניסטן. הוא כבר ניצח במלחמה. הוא הצליח לקדש את מעמדו כגיבור בעיניהם של מאות מיליוני מוסלמים קיצוניים בכל רחבי העולם, אשר מטרתם היתה, ועודנה, חורבנה של המדינה היהודית, ובסופו של דבר, שליטה מוסלמית בעולם כולו. בן-לאדן החי הוא גיבור; במותו יהפוך לקדוש.
ממשל בוש החליט להציע את מיטתו עם המשטרים הטוטליטריים של העולם הערבי על חשבונה של אחת ממצודות החירות במזרח התיכון - ישראל. ממשל בוש יִלמד עד מהרה כי אי אפשר לנצח באמצעות ויתורים לעריצים אלה. הם לא יאמרו די לויתור כלשהו. לישראלים רבים נדרש זמן רב כדי להבין זאת.
זִכרו מי ינהיג את המדינה הפלשתינית החדשה כל ימי חייו: שמו הוא יאסר ערפאת, אבי הטרור המודרני - איש אשר ידיו מלאו דם אמריקאי רב. כגמול על שלושים שנה של חטיפות מטוסים, מעשי רצח באולימפיאדה, הוצאה להורג של דיפלומטים של ארה"ב, פיגועי התאבדות, עינויי מתנגדים ערביים, רצח בדם קר של ישראלים ועוד - ערפאת יזכה להיות נשיא מדינתו. לפי תקדים זה, האם לא הגיע הזמן לתת גם לבן-לאדן מדינה משלו? כל פרשן נבון לענייני המזרח התיכון יאמר כי מדינה פלשתינית מעולם לא היתה המטרה הסופית. אין היא אלא אסטרטגיה שתפקידה לקצץ בביטחונה של המדינה היהודית, להגביר את פגיעוּתה ולאפשר השגת ניצחון צבאי ערבי. מדינה פלשתינית היא שלב-ביניים, בדרך לחיסולה של מדינת ישראל.
בהחלטתו הגרועה, הנשיא בוש מקרב את העולם צעד נוסף לקראת מלחמה גרעינית. שהרי אם הביטחון הקונבנציונלי של ישראל יועמד בסכנה - כתוצאה מוויתורים על שטחים ומדו-קיום עם עוד מדינה עוינת - הישענותה על הברירה הגרעינית, תגבר.
בטוחני כי במטהו של ערפאת חוגגים היום. בטוחני כי גם במחבואו של בן-לאדן יורים יריות-שמחה באוויר. בטוחני כי האיראנים, התומכים הראשיים בטרור הבינלאומי, מגחכים בהנאה בטהרן וחיוכים רחבים שפוכים על פניהם של מנהיגים בדמשק ובבגדד.
האם זו מלחמה בטרור? נדמה כי דווקא הטרור מנצח.