העברת המתישבים הישראלים מחצי האי סיני

מולדת - מרכז מידע

שלח מאמר | גרסת ®MS-Word | הדפסה
טרנספר בהסכמה של היהודים מחצי האי סיני, במסגרת הסכם השלום הישראלי-מצרי - הסכמה בין הממשלות המעורבות בסכסוך, אך ללא הסכמתו של כל אחד מהמועברים.

חצי האי סיני נכבש בידי ישראל במלחמת ששת הימים, יוני 1967. ההתישבות היהודית בחצי האי סיני החלה בשנת 1971, עם הקמת שדות, היישוב האזרחי הראשון בפתחת רפיח. בדצמבר 1975 התקיים טקס העלייה על הקרקע של העיר ימית, שבתכנונה הוחל שנתים קודם לכן.
בנובמבר 1977 הגע נשיא מצרים דאז, אנור סאדאת, לביקור מפתיע בישראל, ובנאום שנשא בפני הכנסת הציע שלום לעם בישראל.
לאחר ביקור סאדאת החלו שיחות בין ישראל למצרים, שנמשכו מספר חודשים ולא הביאו תוצאות ממשיות. נשיא ארה"ב דאז, ג'ימי קארטר, התערב והזמין את הצדדים לשיחות מראתוניות במעון הנופש בקמפ-דיוויד. שיחות אלו הובילו לחתימת הסכם מסגרת בין ישראל למצרים.
ב 17 בספטמבר 1978 נחתמו הסכמי קמפ דיוויד. עשרה ימים לאחר מכן מאשררת הכנסת את ההסכמים ברוב גדול. בסעיף 1 להסכמים אלו נכתב:

סעיף 1
  1. מצב המלחמה בין הצדדים יגיע לקיצו ושלום יכון ביניהם עם החלפת מסמכי האישרור של חוזה זה.

  2. ישראל תוציא את כל כוחותיהם המזוינים ואזרחיה מסיני אל מעבר לגבול הבינלאומי בין מצרים ובין ארץ ישראל המנדטורית, כנקבע בפרוטוקול הנספח (נספח 1), ומצרים תחיל מחדש ריבונותה המלאה על סיני.

  3. עם השלמת נסיגת הביניים שנקבעה בנספח 1, יכוננו הצדדים ביניהם יחסים נורמליים וידידותיים, בהתאם לסעיף 3.

סעיף זה מחייב את ישראל להחזיר את חצי האי סיני למצרים, כשהוא פנוי מאזרחים ישראלים.
מנחם בגין התקשה להפר שבועה שנשבע בעבר לא לפנות את ימית, ולכן הליך ההחלטה החלטה על פינוי ימית התקבלה בידי הכנסת.
רה"מ בגין הביא בתאריך 25/9/1978 את הצעת ההחלטה הנ"ל להצבעת הכנסת:
"הכנסת מאשרת את הסכמי קמפ-דיוויד, שנחתמו על ידי ראש הממשלה בבית הלבן... אם במשא-ומתן על חוזה השלום בין מצרים לבין ישראל יוסכמו כל הבעיות הנוגעות לחוזה זה, וההסכמה תמצא ביטויה במסמך כתוב, מסמיכה הכנסת את הממשלה להוציא את המתנחלים מסיני וליישבם מחדש". ההצעה נתקבלה בכנסת בתמיכת 84 ח"כים, בתיקון המילה "מתנחלים" למילה "מתיישבים".
בגין נהנה מתדמיתו ה"ניצית" ומהרקורד שלו כמפקד האצ"ל בעבר לשם ביצוע הפינוי מבלי שייגרם זעזוע ציבורי שיוביל לנפילת ממשלתו.
לשם פיצוי מתיישבי סיני נחקק "חוק פיצוי מפוני סיני". לשם קביעת גובה הפיצוי, החוק שיקלל את הוותק של המתיישב באזור, גובה השקעותיו וגודל משפחתו.
ההתישבות בחבל ימית היה רק בת תשע שנים בעת שהוחלט לחסלה. לשם התנגדות לפינוי קמה "התנועה לעצירת הנסיגה" שבראשה עמד אורי אליצור. תנועה זו ניהלה מאבק נגד הנסיגה, במסגרתו מאות משפחות עזבו את בתיהן שמחוץ לסיני, וירדו לימית כדי למנוע פינוי.
במבצע הפינוי של הישראלים שנותרו בימית וסירבו להתפנות השתתפו בין 5,000 ל 20,000 חיילים ישראלים. החיילים השתמשו בכלובי מתכת, אזיקים והתזת קצף לשם פינוי המתישבים שהתבצרו על גגות הבתים. אנשי תנועת כ"ך התבצרו בבונקר ובשלב מסויים איימו להתאבד, אך חזרו בהם כתוצאה משיחות עם הרבנים הראשיים לישראל (הרב גורן זצ"ל והרב עובדיה יוסף שליט"א) והרב מאיר כהנא.
הבולדוזרים הישראליים גם הרסו את כל המבנים ביישובים הישראליים בסיני, ביניהם מושב שדות, תלמי יוסף, נאות סיני ועוד. העברת חצי האי סיני למצרים נשלמה עם העברת אזור טאבא, ליד אילת, בשנת 1989. בפקודת יום שפרסם שר הבטחון דאז, אריאל שרון, לרגל פינוי סיני, הוא העלה על נס את הנסיגה שנעשתה כדי לבסס חוזה שלום בין ישראל לבין הגדולה והחשובה במדינות ערב. אולם, בראיון ל"מעריב" בתאריך 8/7/1994 שרון הודה "טעיתי כשהסכמתי לפינוי ישובים".
לסיכום, כ 7,000 ישראלים עזבו את בתיהם בחצי האי סיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים. היה זה טרנספר בהסכמה - הסכמה בין הממשלות המעורבות בסכסוך, וכמו כן הסכמת ארה"ב והקהיליה הבינלאומית, אך ללא הסכמתם של כל אחד מהמועברים.

לקריאה נוספת:

נוסח הסכם השלום עם מצרים [knesset.gov.il]
סגל, חגי: ימית, סוף. ספריית בית-אל, מדרשת הדרום, 1999.
מולדת-מרכז מידע copyright © 2003
הדפסה הדפסה | גרסת ®MS-Word גרסת ®MS-Word לראש הדף ^ ראש הדף | דף קודם דף קודם <